עד הפרור האחרון 🍰 – ואולי הגיע הזמן לעצור רגע

"יש ילדים רעבים באפריקה", היא אמרה – ואני סיימתי. גם את הפרור האחרון.

אם אתם ילידי שנות ה70-80 ממוצא פולני כנראה גירסה כזו או אחרת של מישהו רעב במקום כזה או אחר בעולם שזה מוכרת לכם. 

אז לפני שרצים לפתור צורך עיסקי עם פתיחת משרה אולי כדאי לעצור.

ולשאול:

זה רעב אמיתי – או הרגל שצריך לעבור עיבוד?

כמו שלגוף יש תיאבון, גם לארגון.

אבל תיאבון לגייס לא אומר שצריך למלא כל משרה.

לפעמים גיוס הוא צורך, ולפעמים הוא תגובה ללחץ, לפוליטיקה פנימית או פשוט לאגו.

גיוס אסטרטגי הוא כמו תזונה חכמה: הוא שואל:

✅ מה יחזק את הגוף

✅ מה מכביד עליו

✅ ומה רק ממלא אותנו לרגע – אבל מתיש אחר כך

אז מה איתכם –

עדיין מחסלים את כל הפרור האחרון? 🍰

או שכבר עברתם לאכול לפי תחושת רעב אמיתית?

שתפו: מה היה הרגע שבו הבנתם שהארגון שלכם "עלה במשקל"?